מינוי בורר

מינוי בורר לפתרון סכסוך בנושאים שונים, הוא דרך לגיטימית ויעילה שישראלים רבים נוקטים בה, כדי להימנע מהצורך להביא את המחלוקת לדיון בערכאות משפטיות. כאשר הצדדים החלוקים בדעתם בוחרים למנות בורר, הדיון בסכסוך עובר להליך שנקרא בוררות. באופן זה, הסכסוך יכול להגיע לפתרון הוגן עד כמה שניתן עבור כל המעורבים, בתוך זמן קצר וללא צורך בהוצאות משפטיות כבדות.

 

השלבים במינוי בורר

מינוי בורר מורכב משלושה נדבכים עיקריים:

  1. זימון הבורר המבוקש
  2. קבלת הסכמה מהבורר המבוקש לשמש על כמנהל של הליך הבוררות האמור
  3. מסירת הודעה לכל הצדדים בסכסוך על מינוי הבורר.

 

מי מוסמך למנות בורר ובאילו תנאים?

מינוי של בורר יכול להתבצע ביוזמת גורמים שונים. כאשר עסקינן במינוי של בורר יחיד, דרושה הסכמתם של כל הצדדים המעורבים במחלוקת, בדבר זהותו של הבורר הממונה. זאת משום והצדדים בבוררות ידרשו לקבל עליהם את סמכותו של הבורר כדי שהליך הבוררות יהיה אפקטיבי. מנגד, כשהצדדים אינם מגיעים להסכמה בנוגע לזהותו של הבורר, באפשרותם להגיש בקשה למינוי בורר לבית המשפט, שימנה עבורם בורר מטעמו.

 

על מינוי בורר וההבדל בין הליכי בוררות להליכים משפטיים

ישנם כמה הבדלים משמעותיים בין בוררות לבין הליך המתנהל בבית משפט. ואולם ההבדל החשוב והמשמעותי ביותר בין הליך בוררות לבין הליך משפטי, נוגע לעובדה שהליך הבוררות מתבצע בפני אדם שנבחר לצורך כך על ידי שני הצדדים בסכסוך. לחילופין, הבורר ייבחר בהסכמה ביניהם על מי שהומלץ על ידי בית המשפט. הצדדים רשאים לבקש מבית המשפט שיפעל למינוי הבורר, או לבחור אותו עצמאית על פי העדפתם. לעומת זאת בהליך המתנהל בבית המשפט, מי שבוחר את השופט היושב בדין הוא נשיאות בית המשפט.

הבדלים נוספים בין מינוי בורר בהסכמה להגשת תביעה משפטית

להלן הבדלים משמעותיים נוספים בין שני ההליכים האמור:

קיצור משך ההתדיינות המשפטית בין הצדדים מינוי של בורר לקיום הליך בוררות כחלופה להליך משפטי, מאפשר ניהול תחום בזמן של המשא ומתן בין הצדדים המסוכסכים. זאת, בהתאם למה שקבעו הצדדים במסגרת הסכם הבוררות. בהעדר מסגרת זמנים המעוגנת בהסכם הבוררות, הצדדים נדרשים לסיים את ההליך בהנחיית הבורר, בתוך לא יותר מ – 3 חודשים.
הוצאות משפטיות מצומצמות ביותר העלויות הכרוכות בבחירת בורר שיכריע במחלוקת הן מזעריות, ביחס לעלויות הנלוות להליך משפטי. יש לכך כמה סיבות עיקריות. בראש ובראשונה – מינוי של בורר הוא דרך לנהל דיון מזורז במחלוקת ולהביא אותה לפתרון בתוך פרק זמן מוגדר וידוע מראש.

מכיוון שכך, ההוצאות הכרוכות בשכר טרחה לעורך דין והוצאות משפטיות אחרות נוטות להיות נמוכות ביחס לחלופה המשפטית הסטנדרטית. שנית, בהליכי בוררות, מתייתר הצורך בבניית תיק ראיות, איסוף עדים או גיבוש של אסטרטגיית הגנה שיוצגו בבית המשפט.

בהליך הבוררות, הבורר מאזין לטענותיהם של כל הצדדים, ולעיתים יעיין באסמכתאות המגבות את הטענות האלה. לאחר מכן, הבורר יפסוק בנושא המחלוקת, והצדדים יידרשו לקבל את פסיקתו או לדחות אותה. עינינו הרואות כי זהו הליך פשוט שאינו כרוך בהיערכות מיוחדת, מורכבת ותובענית בזמן, ומכאן שעלותו נמוכה יותר לכל המעורבים.

היעדר כבילה לסדרי הדין ולדיני הראיות בהמשך לאמור לעיל, יכולים הצדדים לקבוע מלכתחילה כי הבורר בעניינם לא יהיה כבול לסדרי הדין ו/או לדיני הראיות הנהוגים בבית המשפט. הדבר עשוי לסייע לבורר לסיים את ההליך במהירות.
חיסיון ההליך הליך בוררות עסקית או אחרת הוא מטבעו חשאי. זאת, בניגוד להליך משפטי שהוא פתוח לציבור (למעט מקרים חריגים).

 

מתי עשויים הצדדים לבחור באפשרות של מינוי בורר

כאמור, הליך בוררות הוא הליך המתבצע לבחירתם של הצדדים ואינו בגדר חובה. מפאת היותו כזה, רבים מעדיפים אותו על פני ההליך המשפטי.

היתרונות בבחירת בורר על פני פניה להתדיינות בבית משפט הם רבים, בדגש על כך שמדובר על תהליך קצר מועד, המהווה דרך יעילה לפתרון מהיר של קונפליקטים. משום שבהעסקת בורר לשני הצדדים בסכסוך ישנה הזכות להסכים על זהות הבורר הנבחר, הדבר תורם לנכונות הדדית למימוש ההכרעה שתינתן במסגרת הבוררות.

לצורך העניין, האפשרות של שימוש בבורר נפוצה מאוד במסגרת הסכמים מסחריים, שבהם מצוין מפורשות כי כל התדיינות בין הצדדים תובא להכרעתו של בורר ולא לדיון בבית משפט. באופן זה, במידה ומתגלע סכסוך בין הצדדים החתומים על ההסכם, הם יכולים להגיש בקשה למינוי בורר או למנות בורר המוסכם על שניהם.

בסכסוכים הדורשים בוררות עסקית, החשיבות של סיום הסכסוך במהירות  האפשרית היא משמעותית במיוחד. אין זה פלא, אם כך, שחלק בלתי מבוטל מההסכמים הנוגעים להסדרת פעילות עסקית, כולל סעיף המחייב פנייה לבוררות במקרה שמתעוררים חילוקי דעות עסקיים.

 

מי יכול להתמנות לבורר?

אחד ההבדלים המשמעותיים בין מינוי בורר להליך משפטי בפני שופט, נוגע לזהות האדם האחראי לספק את הכרעת הדין. בהליך המשפטי, היושב על כס הדין הוא שופט מוסמך בעל הסמכה אקדמית משפטית. כמו כן, שופט חייב ברישיון לעיסוק במקצועו.

מלבד אלו, שני הצדדים בסכסוך משפטי בבית המשפט אינם יכולים לבחור את השופט שיטפל בתיק שלהם. זאת להבדיל מבורר שאינו חייב להיות איש מקצוע עם הכשרה משפטית פורמלית. בנוסף לכך, בורר יבחר לרוב בשיתוף פעולה בין שני הצדדים בסכסוך.

מינוי הבורר כרוך בקביעת הזהות של האדם שינסה לפשר בין הצדדים ולאפשר להם להגיע לפתרון מוסכם. מן האמור לעיל אנו למדים כי הבורר איננו חייב להיות בעל השכלה משפטית בהכרח. יחד עם זאת, רצוי בהחלט כי אותו בורר יהיה בקיא בתחום העיסוק ובסוגיות המחייבות בוררות בין הצדדים.

 

היתרונות הגלומים במינוי בורר לפתרון סכסוכים

היתרון הגדול של הליך בוררות נוסע מהעובדה שההליך הזה הוא הליך ששני הצדדים הסכימו עליו. בנוסף, הבורר נבחר על ידי שני הצדדים. הן ההסכמה על ההליך והן ההסכמה כל זהות הבורר, מהווים בסיס איתן המגדיל את סיכויי הצלחה של הבוררות.

אם להוסיף על כך את הזמן הקצר יחסית שהתהליך אורך וההוצאות המזעריות בגינו, הרי שבחשבון הסופי מתברר שהבוררות עדיפה על פני כל הליך משפטי אחר. בעשורים האחרונים הולכים ומתרבים ההסכמים המסחריים והאחרים, הקובעים שבמקרה של חילוקי דעות בין הצדדים החתומים על ההסכם, חילוקי הדעות הללו ייפתרו בבוררות.

הבוררות מונעת את המצב העגום שבו כל הצדדים ממתינים זמן ארוך לפתיחת המשפט, ומשהמשפט מתחיל עובר זמן רב בין ישיבה אחת למשנה. השופטים מחויבים להוציא את האמת לאור, מנגד, הבוררים מחויבים להוציא את הצדק לאור.

 

לסיכום

הדרך המקובלת ביותר בסכסוכים משמעותיים בנושאי עסקים היא למנות גורם אובייקטיבי שיכריע בסכסוך. לרוב נדרשים הצדדים החלוקים ביניהם, להסכים על זהות הבורר. אולם במקרים שבהם לא שוררת הסכמה מגישים הצדדים בקשת מינוי בורר לבית המשפט. או אז מינוי הבורר מתבצע בידי הערכאה שלפתחה הוגשה הבקשה הנ”ל. אולם כך או כך, הבורר יכול להתמנות לתפקידו אך ורק בהסכמתם ההדדית של שני הצדדים בסכסוך. ככל שלא נבחר בורר המוסכם על הצדדים, לא ניתן יהיה לערוך בוררות אלא לגשת להליך משפטי רגיל בלבד.