הסכם בוררות

הסכם בוררות או בשמו הנוסף – “סעיף בוררות” מהווה הסכמה עקרונית לניהול קונפליקטים פוטנציאליים בהליך בוררות המתקיים באמצעות בורר מחוץ לכותלי בית המשפט. עקרונית הסכם הבוררות יכול לעמוד כחוזה ייעודי ונפרד להסדרת נושא הבוררות, אשר נקרא “שטר בוררות” ועליו חותמים הצדדים בבואם להסדיר את התקשרותם. אולם לרוב הוא מופיע כסעיף המהווה חלק ממסמך משפטי רחב יותר המסדיר את היחסים בין הצדדים (למשל: חוזה שותפים, הסכם לאספקת שירותים מקצועיים, הסכם מכר בעסקת נדל”ן, תקנון, וכן הלאה).

בסקירה זו נסביר מהם הסכמי בוררות ולמה הם נועדו, מה מטרת החתימה על הסכם הבוררות, מתי נהוג לחתום על הסכם בוררות, מהן הסמכויות המוקנות לבורר באמצעות הסכם כזה, לאילו סוגיות נהוג להתייחס במסגרת הסכמי בוררות, ועל הצורך בייעוץ מקצועי בעריכת הסכמי בוררות.

 

מהו הסכם בוררות ולמה הוא נועד?

תחילתו של כל הליך בוררות, בחתימה על שטר בוררות או סעיף בוררות בין הצדדים. כאמור, הסכם הבוררות נועד להסדיר את אופן יישוב המחלוקות שעלולות להתגלע בין צדדים שנכנסו להתקשרות עסקית או אחרת זה עם זה.

משמעות החתימה על סעיף בוררות הינה שבהתקיים מחלוקת שהצדדים אינם מצליחים להכריע בה בכוחות עצמם, הם מחויבים לפנות להכרעת הקונפליקט מול בורר, במקום להגיע להתדיינות משפטית בערכאות. כלומר, ניתן להגדיר את הסכם הבוררות כדרישה מקדמית לקיומו של הליך בוררות כחלופה לניהול מחלוקות בבית משפט.

הסכמי בוררות נועדו אם כן, להסדיר את היחסים המשפטיים והעסקיים בין צדדים שמעוניינים לעגן בהסכם את ההתקשרות ביניהם, למקרה שיווצר משבר ביחסיהם.

 

על הצורך בהסכם בוררות

הצורך בחתימה על שטר בוררות או סעיף בוררות נגזר מכך שקיום הליכי בוררות מחייב הסכמה הדדית של הצדדים המסוכסכים. ללא הסכם כזה, לא ניתן יהיה לכפות את הסדרת המחלוקת מול בורר על צד שאינו חפץ בכך, והדבר ייאלץ את שני הצדדים להביא את הסכסכוך שלהם להכרעת בית המשפט.

 

מתי נהוג לחתום על הסכם בוררות?

החתימה על הסכמי בוררות (בין שמדובר בסעיף בוררות המהווה חלק מהסכם אחר, או בשטר בוררות העומד בזכות עצמו) – מתבצעת במרבית המקרים כבר מתחילת התקשרותם של הצדדים במסגרת עסקה או שותפות. אולם באופן עקרוני, ניתן גם לחתום על שטר בוררות לאחר שנתגלגעה מחלוקת כלשהי בין הצדדים, ובכך להסכים שהקונפליקט ינוהל בעזרת בורר.

 

מטרת החתימה על הסכמי בוררות

מטרת העל בחתימה על שטר בוררות או סעיף בוררות, היא לאפשר לצדדים ללבן את המחלוקות שעלולות להתגלע ביניהם, מחוץ לבית המשפט. ההסתייעות בשירותיו של בורר לשם יישוב סכסוכים הפך מקובל מאוד בסקטור המסחרי והעסקי, ולא בכדי.

בהליכי בוררות לצדדים בסכסוך ישנה יכולת למנות בורר לבחירתם, ובניגוד להליך משפטי שמתנהל בערכאות, בבוררות יש לצדדים מידה רבה יחסית של שליטה גם בהתקדמות ההליך, במשך ההליך, ובסדרי הדין שילקחו בחשבון במסגרת ההכרעה במחלוקת.

מאחר והסכם הבוררות מאפשר ניהול יעיל ומזורז של מחלוקות, בהשוואה להליך המשפטי בבית המשפט – החתימה עליו מאפשרת לצדדים לחסוך לא רק בבירוקרטיה וזמן, אלא גם בהוצאות משפטיות כבדות הנובעות מניהול מחלוקות בבתי משפט.

 

הסמכויות המוקנות לבורר בהסכם בוררות

חוק הבוררות קובע שהסכם לבוררות שנחתם בין שני צדדים בתחילת התקשרותם או בפרוץ סכסוך, מקנה לבורר סמכות רשמית להכרעה בסכסוכים בין הצדדים. במסגרת זו, ניתן לקבוע גם את זהותו של הבורר, אופן ניהול הליך הבוררות, ואת “גבולות הגזרה” שבהם יוכל הבורר לפעול.

הכוונה הינה לנושאים הספציפיים שבהם תהיה לבורר סמכות להכריע, מול נושאים אחרים החורגים מתחום סמכותו, מבחינת הצדדים החתומים על הסכם הבוררות. הגדרת הסמכויות המוקנות לבורר באמצעות הסכם הבוררות, מאפשרת למי מהצדדים לערער על פסק בורר אשר ניתן תוך כדי חריגה מן הנושאים שהוסכמו מראש.

ככלל, בידי הבורר נתונה הסמכות להכריע בסכסוך אגב גביית עדויות, האזנה לטענות הצדדים ומינוי של מומחים לשם קבלת חוות דעת מקצועיות על פי הצורך. בכל מקרה, עליו לנמק ולפרט את החלטתו במסגרת פסק הבוררות שהוא ייתן בתום ההליך.

 

מה תוכנו של הסכם בוררות

הסכמי בוררות מפרטים בדרך כלל את המיקום שבו יתנהל הליך הבוררות, שהוא לא פחות מאשר קריטי, כשמדובר בהסכם שנחתם בין צדדים הממוקמים במדינות שונות.

נהוג גם לקבוע במסגרת זו את לוחות הזמנים של ההליך, ומצבים בהם אפשר יהיה להאריך את ההליך מעבר למועד שנקבע מראש. עקרונית, כחלק מהסכם הבוררות אפשרי גם להעניק לבורר אפשרות להכריע בסכסכוך בכל עת שהצדדים יראו לנכון, או לחילופין לקבוע מראש שהליך הבוררות לא יהיה מוגבל בזמן.

בנוסף עשוי ההסכם לכלול קווים מנחים מיוחדים לניהול הליך הבוררות, מעבר למה שמוגדר כברירת מחדל במסגרת חוק הבוררות.

לבסוף, בשטר בוררות כדאי לציין גם מהם התרחישים אשר בהם אפשר יהיה להגיש ערעור כנגד הכרעת הבורר להכרעתו של בורר אחר. ללא התייחסות ספציפית לנסיבות המאפשרות זאת במסגרת הסכם הבוררות, אפשר יהיה לבטל את פסיקת הבורר אך ורק בכפוף לקיומה של עילת ביטול מתוך העילות המנויות בחוק, המוגבלות לרשימה מצומצת למדי.

 

תוקפו המשפטי של הסכם בוררות

החוק קובע כי הסכם בוררות אינו בר תוקף לגבי נושאים שאינם יכולים לשמש כבסיס לחתימת הסכם. קיימת רשימת נושאים כאלה וביניהם: דיור מוגן, הגדרת קיומם של יחסי עובד מעביד, מצב משפחתי, הורות, פירוק חברה או פירוק שותפויות, ועוד. יתרה מכך, הסכם הבוררות איננו מסמיך את הבורר להכריע בנוגע לסמכות השיפוט שלו. היינו, אם אחד מהצדדים בהסכם גורס כי לבורר אין סמכות להכריע בנושא כלשהו, יש להביא את סוגיית היקף הסמכות של הבורר להכרעת בית המשפט על מנת להקנות לפסק הבוררות תוקף חוקי מחייב.

 

מדוע חשוב לעגן את זכות הערעור על פסק הבורר במסגרת הסכם בוררות?

בעקבות תיקון מספר 2 שנוסף לחוק הבוררות ב – 5 לנובמבר 2008, כיום רשאים צדדים המעוניינים לאפשר ערעור על פסיקת הבורר בהליך הבוררות, לעגן את זכות הערעור במסגרת הסכם הבוררות. ככל שהצדדים לא עשו זאת, על הבוררות יחולו הוראות החוק שקיימות היו לפני הוספת התיקון הנ”ל, שלפיהן פסק בוררות אינו ניתן לערעור. הוספת זכות הערעור להסכם הבוררות מאפשרת לצדדים בהסכם להגיש ערעור על פסק הבורר באחד משני מסלולים חדשים שלא היו זמינים בעבר:

1. הגשת ערעור על פסק הבוררות לבורר אחר.
2. הגשת ערעור על פסק הבוררות לבית המשפט, ככל שנפלה בפסק הבוררות טעות מהותית ביישום החוק שיש בה בכדי ליצור עיוות דין.

 

הצורך בייעוץ מקצועי בעריכת הסכמי בוררות

עינינו הרואות כי הסכמי בוררות אינם עניין פשוט ולכן כשמתעורר הצורך בעריכת הסכם בוררות מומלץ ואף הכרחי להסתייע בגורם מקצועי מוסמך. זאת על מנת למנוע מבעוד מועד קשיים מיותרים שעלולים להתעורר אם יתגלעו מחלוקות בין הצדדים בעתיד. כך או כך, חשוב לזכור שגם במידה והצדדים לא דאגו לקבוע מבעוד מועד את כלל התנאים למימוש הליך הבוררות במסגרת סעיף הבוררות בהסכם שעליו חתמו או במסגרת שטר הבוררות – עדיין קיימות הוראות ברורות בחוק הבוררות שנועדו להתוות את הקווים המנחים לניהול ההליך.