ערכאת ערעור – ערעור על פסק בוררות

אחת הטענות הנפוצות המושמעות כנגד מוסד הבוררות היא היותו של פסק הבורר סופי ומוחלט והיעדר כמעט כל אפשרות לערער או להשיג עליו בדרך אחרת. אמנם למבקש עומדת אפשרות הגשת בקשה לבית המשפט לביטול הפסק, אולם זאת אך ורק מאחת העילות המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968.

עילות אלה הן מוגבלות ומצומצמות למדיי, וכידוע, אין בתי המשפט נוהגים להתערב בנקל בפסקי בוררות והמגמה היא להותירם על כנם.

על מנת למצוא פתרון הולם לבעיה זו, החליט המוסד לבוררות עסקית להקים ערכאת ערעור של בורר יחיד או של שלושה בוררים, שבסמכותם יהיה לדון בערעור על פסק הבורר שדן במחלוקת. עפ"י כללי הבוררות החדשים של המוסד לבוררות, שנכנסו לתוקף ביום 28/9/04 רשאים הצדדים להסכים ביניהם – לפני תחילת הבוררות – כי פסק הבורר יהיה כפוף לערעור בפני ערכאת הערעור. הם רשאים אף להסכים לכך שהערעור יישמע בפני בורר דן יחיד או בפני הרכב של שלושה בוררים.

על פי כלל 11 לכללי הבוררות, ימנה נשיא המוסד את הבורר או את הרכב הבוררים שידון בערעור וישמע טיעונים, כערכאת ערעור לכל דבר.

הגשת ערעור ומתן פסק בוררות בערעור לא ימנעו מהצדדים את האפשרות לפנות לבית המשפט בבקשה לביטול הפסק שניתן בערעור בהתאם לקבוע בחוק הבוררות.

בעקבות הוספתו של תיקון מספר 2 לחוק הבוררות הישראלי בחודש נובמבר בשנת 2008, נפתחו בפני בעלי הדין המשתתפים בהליכי בוררות, מסלולים חדשים לערעור על פסק בורר. בסקירה זו נסביר את הצורך באפשרות של ערעור על פסק בוררות, את חשיבותם הרבה של מסלולי הערעור שנוספו אל חוק הבוררות, נפרט את הסוגים החדשים של מסלולי הערעור, ונדון במאפיינים של מסלולי הערעור הללו וההבדלים ביניהם לבין מסלול הערעור המסורתי.

 

על הצורך באפשרות ערעור על פסק בוררות

הצורך באפשרות ערעור על פסק בוררות, התעורר על רקע ההבנה המתגבשת כי מוסד הבוררות בתצורתו המקורית, אינו משרת כהלכה את הצרכים של מי שפועלים בזירה העסקית והמסחרית של ימינו.

עד לשנת 2008, חוק הבוררות בישראל הקנה לבוררים סמכות לחרוץ את גורלם של יחידים וחברות מבלי שתהיה לאלו אפשרות לערער על החלטותיהם. הליכי הבוררות דאז, העמידו גורמים עסקיים במצב אבסורדי שבו הזכות האלמנטרית לבקר את מנגנון קבלת ההחלטות בהליך הבוררות, לא היתה זמינה להם.

בעקבות ההפסדים הכבדים שפסיקות בורר שלא ניתן היה לערער עליהן הסבו לבעלי עסקים בארץ, נולדה הצעת החוק להוספת תיקון 2 לחוק הבוררות, המאפשר להגיש ערעור על פסק בורר בשני מסלולים עיקריים, שאודותיהם נפרט בהמשך.

 

המטרה בהוספה של מסלולים חדשים לערעור על פסק בוררות

המטרה בהוספת המסלולים החדשים לערעור על פסק בוררות הייתה למנוע מצבים שבהם אחד הצדדים בהליך הבוררות יוצא נפסד מן ההליך בעקבות טעות שנפלה בפסיקת הבורר ואינה ברת תיקון בשל העדר האפשרות לערעור על פסק בורר.

 

מהי חשיבותם של מסלולי הערעור על פסק בורר?

מסלולי הערעור שהתווספו אל חוק הבוררות בנובמבר 2008, נועדו לאפשר בחינה מחודשת של החלטות הבורר ותיקון של טעויות שנפלו בהכרעתו. לכן ישנה חשיבות מכרעת להבנתם של מסלולי הערעור שהתווספו לחוק ואופן מימושם.

על מנת שניתן יהיה לממש את מסלולי הערעור החדשים בהליכי בוררות, חשוב לכלול מראש בסעיף הבוררות או בשטר הבוררות, התייחסות למסלול הערעור המועדף על הצדדים. זאת על מנת להמנע מראש ממצב בו הכרעת הבורר נותרת על כנה כהחלטה סופית שאין לערער עליה.

 

אילו מסלולי ערעור נוספו במסגרת תיקון 2 לחוק הבוררות?

במסגרת תיקון מספר 2 לחוק הבוררות נוספו לחוק הקיים 2 מסלולי ערעור חדשים:

  1. ערעור על פסיקת הבורר באמצעות בורר אחר (באופן פרטי)
  2. ערעור על פסיקת הבורר בערכאת ערעור (בבית המשפט)

 

בהתאם לכך, הצדדים שחותמים על הסכם בוררות רשאים לבחור בכל אחד מן המסלולי הללו, ובלבד שבחירתם תצוין באופן מפורש בנוסח ההסכם.

 

המסלול הראשון: ערעור על פסק הבוררות באמצעות בורר

מסלול ערעור זה מקבל ביטוי בסעיף 21 א' של חוק הבוררות, שם הוא מכונה כערעור בפני בורר. במסלול זה מתאפשר ניהול של הליך הערעור מול בורר אחר, בניגוד לערעור מול בית המשפט. תנאי הסף להגשת ערעור במסלול הנ"ל הוא שאפשרות הערעור באמצעות בורר תעוגן הצדדים במסגאת הסכם הבוררות עליו חתומים הצדדים.

מסלול זה מחיל על הבורר חובה עקרונית לנימוק פסיקתו. לצורך הסדרתם היעילה של נהלי הדיון נוסף לחוק תיקון שני שבו כלולים: חובת התיעוד של מפגשי הבוררות, המועדים האפשריים להגשת הערעור, אופן הגשת הערעור והתגובה עליו, כמו גם על הערעור שכנגד, צורת ניהול ההליך ודרך ההכרעה בו, המועד הרלוונטי למתן פסק הבורר בערעור וההנמקה שלו.

 

המסלול השני: ערעור על פסק הבוררות באמצעות ערכאת ערעור

במסגרת תיקון מספר 2 לחוק הבוררות, נוסף לחקיקה המקורית מסלול נוסף של ערעור על פסק בורר, אשר ידוע בתור "ערעור ברשות בית המשפט על פסק הבוררות". מסלול ערעור זה, נועד לאפשר לבעלי הדין בהליכי בוררות, לקיים הליכי ערעור על פסק הבוררות, מול בית המשפט, בהינתן עמידה בכמה תנאי סף:

  1. הסכמה של שני הצדדים לסכסוך לגבי קיומו של הליך הבוררות בהתאם להוראות המופיעות בסעיף 29 ב' לחוק הבוררות, לצד הוספת הצהרה בהסכם הבוררות לגבי חובת הבורר לפסוק על פי הדין.
  2. הסכמה של שני הצדדים לסכסוך בדבר האפשרות להגשת ערעור על פסק הבורר באישור בית המשפט, במידה ונפלה בפסק הבוררות טעות מהותית לעניין יישום החוק שיש בה בכדי ליצור עיוות דין.

 

ערעור על פסק בוררות ברשות באמצעות ערכאת ערעור, מתבצע בהרכב של שופט אחד, כאשר גם במסלול הזה חלה על הבורר חובת ההנמקה של פסיקתו. בנוסף לכך, סעיף 29 ב' (ב) בחוק הבוררות קובע כי מסלול ערעור זה מחייב תיעוד של מפגשי הבוררות באמצעות פרוטוקול.

ככל שרשות הערעור לבית המשפט ניתנת, הצדדים שבחרו במסלול ערעור זה רשאים לטעון כי קיימת הצדקה לביטול פסק הבורר אם טיעוניהם עולים בקנה אחד עם אחת מעילות הביטול המנויות בסעיף 24 בחוק הבוררות.

 

ההבדל בין מסלול הבוררות המסורתי למסלולים החדשים לערעור על פסק בוררות

האפשרות לביטול פסיקת בורר על פי סעיף 24 לחוק הבוררות, עדיין קיימת במסגרת מסלול הבוררות המסורתי שאיננו מאפשר פנייה לערכאת ערעור. יחד עם זאת, לאור חשיבותה של הנמקת פסק הבורר כאמצעי לקבלת הכרעה נכונה בדין מצד הבורר, הוגדר סעיף ט"ו בתיקון 2 לחוק הבוררות אשר קובע כי גם במידה והצדדים בבוררות לא קבעו מראש כי פסק הבורר יהיה בר ערעור, על הבורר עדיין חלה החובה לנמק את פסיקתו, למעט מקרים שבהם בעלי הדין קובעים מראש בהסכם הבוררות כי אין בכך צורך.

פירוש הבחירה בערעור על פסק בוררות במסלול המסורתי על פי סעיף 24 לחוק, הינה שאין אפשרות לערער על פסיקתו של הבורר, אלא לבקש לבטלה רק בהינתן עילת ביטול הנגזרת מאופן ניהול הבוררות, ולא על בסיס טעויות מהותיות בפסק הבוררות.

 

החובה לנימוק פסק הבורר בכלל מסלולי הערעור על פסק בורר

במסגרת סעיפים 21 א' ו – 29 ב' לתיקון מספר 2 לחוק הבוררות, התווספה חובת ההנמקה לפסק הבוררות בכלל מסלולי הבוררות. חובה זו היא חובה שאינה ניתנת לויתור, להבדיל ממסלול הבוררות המסורתי שבו חובת ההנמקה מעוגנת בתוספת הראשונה לחקיקה שניתן לבטלה ככל שהצדדים החליטו בבירור כי זהו רצונם.

חובת ההנמקה שהוסיף תיקון 2 לחוק הבוררות, מאפשרת לצדדים בהליכי בוררות להישען על פסיקה ברורה והוגנת יותר מבחינה עסקית ומשפטית.

שקיפות זו במנגנון קבלת ההחלטות של הבורר והשיקולים המעורבים בתהליך, מאפשרת לבעלי הדין לבחון את מערכת השיקולים שעמדה לנגד עיניו של הבורר במסגרת הכרעת הסכסוך ביניהם, ולקבל את עמדו או לחלוק עליה ממקום של הבנה. בשורה התחתונה חובת ההנמקה בפסקי בורר שהוספה לחוק הבוררות במסגרת תיקון מספר 2, היא תוספת חשובה בעלת נחיצות ברורה, לעניין זכות הערעור על פסק בוררות.

 

בשורה התחתונה

אם בעבר ערעור על פסק בוררות היה תהליך שהתאפשר רק בהתקיים ליקויים טכניים הנוגעים לאופן קיומו של הליך הבוררות, הרי שכיום, תיקון מספר 2 לחוק הבוררות מאפשר לצדדים שמחליטים לגשת להליכי בוררות בעקבות סכסוך עסקי או אחר, לערער על תוכנו של פסק הבורר. באופן זה, פותח חוק הבוררות המעודכן "דף חדש" בתחום של ניהול מחלוקות עסקיות או כספיות מחוץ לכותלי מערכת המשפט.